ניסויים קודמים ביססו את היעילות של טאדאלאפיל (סיאליס, לילי) פעם ביום, עבור גברים הסובלים מהפרעה בזיקפה, אך אף ניסוי לא התמקד בהשפעות של טיפול כזה על גברים ללא ניסיון קודם של שימוש פומי במעכבי פוספודיאסטראז-5.
עוד בעניין דומה
משתתפי הניסוי חולקו באקראי לשתי קבוצות (1:2). 146 משתתפים הוקצו לקבלת טאדאלאפיל 5 מ"ג פעם ביום (עם אפשרות לטיטרציית הפחתה, למינון של 2.5 מ"ג) ו-69 משתתפים הוקצו לקבלת אינבו למשך 12 שבועות.
טאדאלאפיל (סיאליס, לילי)
הגיל הממוצע של משתתפי הניסוי היה 52 שנים. 61.7% ממשתתפי הניסוי שקיבלו טאדאלאפיל, דיווחו על יכולת להשיג ולשמור על זקפות בצורה טובה יותר או טובה הרבה יותר (לעומת 21.7% מהמשתתפים שקיבלו אינבו; P<0.001). טאדאלאפיל שיפר באופן משמעותי את שביעות הרצון מהטיפול על פי שאלון שביעות רצון מטיפול בהפרעה בזיקפה (EDITS; P<0.001 לעומת אינבו, בתום הניסוי) ועל פי התוצאות הפסיכו-סוצאיליות של שאלון היחסים וההערכה העצמית (SEAR) (הבדל ממוצע על פי שיטת הריבועים הפחותים, בשינוי הניקוד הכולל של SEAR מתחילת הניסוי =11.8 [95%iCI, 5.4–18.2; P<0.001 לעומת אינבו]).
משתתפים שקיבלו טאדאלאפיל פעם ביום חוו יותר זקפות בוקר ספונטניות (58.7%) שדווחו עצמית בתום הניסוי בהשוואה לאינבו (42.2%; P<0.001, עבור ההבדלים בין-טיפולים, בשינויים מתחילת הניסוי). לא נראו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בפרמטרים של אי-תפקוד אנדותליאלי (בכללם סמנים ביולוגיים ומדדים טונומטריים של עורקיים פריפריים) או של זקפות ליליות, כפי שתועדו על ידי nocturnal electrobioimpedance volumetric assessmentי(NEVA). טאדאלאפיל נסבל היטב, ותופעות הלוואי היו בעיקר כאב גב, כאב ראש ודיספפסיה.
החוקרים הסיקו כי ממצאים אלו עשויים לתרום להבנה מקיפה יותר של השפעות טאדאלאפיל על גברים שלא טופלו בעבר במעכב של פוספודיאסטראז-5 .
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
