סלבדור דאלי נולד ב-11 במאי 1904 והיה צייר סוריאליסטי ספרדי- קטאלני ומגדולי האמנים של המאה ה-20. דאלי ידוע ביצירותיו הבלתי שגרתיות והושפע מאוד מתורתו של פרויד. להלן תוכלו לקרוא ניתוח לגבי הציור "המאונן הגדול" Great Masturbator. זהו ציור שמן בסגנון סוריאליסטי משנת 1929 וכיום הוא מוצג במוזיאון ריינה סופיה שבמדריד.

El gran masturbador (מקור: ויקיפדיה)

El gran masturbador (מקור: ויקיפדיה)

שנת 1929 הייתה שנה חשובה בחיי דאלי. הוא שיתף פעולה עם הבמאי הספרדי לואיס בונואל בסרט הקולנוע הקצר "כלב אנדלוסי" ופגש את המוזה שלו ואשתו לעתיד, גאלה (אז אשת חברו הטוב, אלואר מהזרם של הסופרים הסוריאליסטים). דאלי ניהל איתה רומן והזוג התחתן כעבור חמש שנים. הציור "המאונן הגדול" מ-1929 מייצג חלק מהקונפליקטים של דאלי סביב יחסי מין ומתאר חלק מרגשות האשמה שהוא חש באותה עת. הציור לוכד את הפחדים והאובססיות של דאלי סביב אוננות, סירוס, חרקים, נשים (ובעיקר גאלה) ותורת החלום של פרויד.

בציור El gran masturbador יש אלמנטים רבים המתמזגים ליחידה אחת. אלמנטים אלו יוצאים ממרכז התמונה מתוך צדודית מעוותת של אדם המסתכל כלפי מטה (או אם תרצו שוכב על אפו), כשברקע חוף ים במחוז קטלוניה שבספרד, מהחופים האהובים על דאלי. הראש הגדול מייצג את דאלי עצמו, בעוד שהסמלים השונים מייצגים את פחדיו של דאלי, בעיקר פחדיו מנשיות, פחד הסירוס, אין האונות והמין. היצירה עצמה שואבת את ההיגיון הפנימי שלה מתורת החלום של פרויד, הכוללת ניתוק דימויים מהקשרם הרגיל, דחיסתם לרגע נתון אחד והתקבעות על פטיש (fetish). מנקודת מבט פסיכו-אנליטית, שם הציור מתקשר לאוננות, שקשורה לילדותו. אכן, דאלי סיפר שעם הגעתו לקדאקס, הוא הושפע משפע זיכרונות מילדותו. כל הפנטזיות והייצוגים מהילדות חזרו לדבריו לשלוט במוחו.

להלן דברים של דאלי לגבי היצירה:

"באותו מקום מיוחס, המציאות והממד הנשגב כמעט מתאחדים. גן העדן המיסטי שלי התחיל בערבות אמפורדה המוקפות בגבעות אלברס ושופע אל תוך מימי מפרץ קדאקס. הארץ הזאת היא ההשראה הקבועה שלי, היא גם המקום היחיד בעולם שבו אני מרגיש אהוב. כשציירתי את הסלע לו קראתי המאונן הגדול, לא עשיתי דבר מלבד לתת כבוד לאחד מצוקי הממלכה שלי והציור שלי הוא שיר הלל לאחד מתכשיטי הכתר שלי".

דמות האישה העולה מאחורי דמותו של דאלי היא גאלה, כאשר פיה (הסגור) צמוד לאיבר מינו המכוסה והרפוי, כשלידה שושן צחור המסמן את קדושת הבתולים. דאלי כנראה פחד שכנקמה על הבגידה בחברו, איבר מינו ייטרף. לגבר שמוצג בחלק הימני העליון של התמונה יש חתכים טריים ומדממים על ברכיו. מתחת לפרצוף הראשי נראה ארבה במהופך, כרמז למאנטיס, נקבת גמל השלמה. נחיל זבובים (מוטיב שכיח בעבודות של דאלי) נמצאים על בטנו של החרק ומסמלים ריקבון. בנוף שמתחת יש שלוש דמויות, יחד עם ביצה (סימבול של פוריות).

גמל השלמה הצמוד לפניו מבטא את החשש שחש דאלי, מאחר ונקבת גמל שלמה נוהגת לטרוף את ראשו של הזכר לקראת סוף ההזדווגות. מאחר ודאלי וגאלה החלו להתגורר יחד באותה השנה והקשר ביניהם התקדם לקראת חתונה, ניתן להסיק שזהו ביטוי לפחדיו של דאלי מפני העתיד. גאלה היא בעצם המאנטיס המתוארת ע"י החרגול בציור. המאנטיס מתקשרת ליחסים שהיו בין דאלי, גאלה ואלואר ומביעה את הרתיעה של דאלי מניאוף ופחד מיחסים בולעים.

דאלי נהג לצפות במאנטיס בביתו של אלואר, החרקים נראו בעיניו מרתקים והוא הרבה לכתוב עליהם. למרות התעניינותו הרבה, דאלי לא צייר אותם כגמל שלמה, אלא בחר להשתמש בדמות החרגול ואת הדמות הטעין במשמעויות אשר ניתן לייחס רק למאנטיס. הוא זיהה את החרק בצורות מגוונות: חרגול, חגב, ארבה ומאנטיס.
אלמנטים נוספים הנמצאים בציור הינם הקרס והכלים החודרניים והזקופים שמייצגים את הזכריות ומהווים סממנים פאליים. החלזונות היוצאים מראשו של דאלי מייצגים את הנשיות המאיימת על דאלי והנמלים המזכירות ילדים שמתרוצצים לכל עבר עלולים לייצג את הפחד מפני המיניות והכיליון היות והנמלים ניזונים מגופים רקובים. האריה מייצג את הטורף ואת התוקפנות שבאה בעקבות היצר והתשוקה בקורבן. בשל כוחו הרב, הוא מסמל את הסכנה בעיני דאלי. בציוריו יש מרחבים גדולים וביניהם שתולות דמויות קטנות, המעידות על אגוראפוביה ועל הפחד מפני החלל והזמן.

דאלי נהג ללוות את ציוריו בשירים. הם לא שימשו כתוספת, אלא כיצירה בפני עצמה. בד"כ דאלי כתב את השירים לפני הציור, אך במקרה של "המאונן הגדול", הדבר היה הפוך. מהשיר עצמו ניתן להסיק שהחרגול מעורר אסוציאציות מעולם הילדות של דאלי, חלקן מציאותיות וחלקן דמיוניות. חלק מהזיכרונות מהנים וחלקם מבטאים פחד. דאלי טען שזה מתקשר לאביו השמרני והמדכא, אשר יכול היה כביכול לבלוע את בניו. אחד ההסברים לפחדיו הרבים של דאלי מפני מין הינו שאביו השאיר לו ספר ובו אינספור איורים של אנשים עם מחלות מין מתקדמות. מטרתו של האב היתה "לחנך" את הבן. למעשה, התמונות הגרוטסקיות זעזעו עמוקות את דאלי הצעיר והוא המשיך לקשר בין יחסי מין לריקבון ודעיכה, גם במהלך שנותיו המאוחרות.

בשביל דאלי, גבר שחושש מהאישה המסרסת, גבר אשר מעולם לא התבגר, ונתפס כזכר בעל פאלוס מאוים, האוננות מהווה תחליף ישיר ליחסי מין וכך הוא מצליח להשקיט את פחדי הסירוס שלו. תפיסה זו נראית לעין במספר יצירות של דאלי, ביניהן "המאונן הגדול". יתכן שהחרגול מסמל את אביו השמרני והבוחן את מעשיו של בנו, מעשים שאינם מוסריים, ומכאן "האני העליון" של דאלי.

פרויד דן באוננות וקישר אותה למקרים של היסטריה ופחד מסירוס. על פי פרויד אוננות גורמת לנוירוזה. הוא לא סבר שאוננות הינה אקט תמים ולא מזיק. בקונפליקט בין המיניות הילדותית וההתנגדות של האגו, האוננות לדעתו מזיקה וגורמת לנוירוזה.

לסיכום, דאלי שהעיד על עצמו כי היה חסר ניסיון מיני בעת שצייר את התמונה ופחד ממין, בדיוק הכיר אז את גאלה, אשת חברו הטוב וניהל עימה רומן. יצירה זו עמוסה בסמלים פרוידיאניים המבטאים את פחדיו מפני נישואין ומין: החגב הצמוד לפיו של האמן, הפרח המדמה משגל, הנמלים ועוד. סמלים פרוידיאניים אלו מרמזים גם על פחדים מפני סירוס, אימפוטנציה ואוננות.

רפרנס:
1. ויקיפדיה.
2. דימויי האישה כמסרסת באמנות הסוריאליסטית.
http://web.macam98.ac.il/~livne/yuliya/F-DIMUY.htm