"הצחוק יפה לבריאות, רופאים מצווים לצחוק", כך חתם שלום עליכם, גדול סופרי היידיש, את סיפורו הנודע "החייט המכושף". במציאות, לא כל הרופאים מיישמים המלצה זאת. לפיכך, ראוי לשמוע את דעתו של ד"ר יצחק (צחי) בן-ציון, שכבר רכש לו שם כמספר סיפורים וכסטנדאפיסט מבוקש, שאימץ את הגישה בדבר שימוש מושכל בהומור וצחוק, גם ככלי-עבודה לצורך טיפול.

ד"ר בן ציון עושה זאת ביום-יום, במסגרת עבודתו במרכז הרפואי "סורוקה" בבאר-שבע, ובתחילת החודש עלה המופע החדש שלו, "רופא וחולה", יחד עם הבדרן יאיר ניצני, המיועד לקהל הרחב. זוהי סדרת המופעים הבימתיים השנייה של ד"ר בן-ציון. הראשונה, עמה סבב כמעט בכל הארץ, נשאה את הכותרת "אוכל, שתיה, גבר, אישה" והיא קצרה הצלחה מרשימה.

ד"ר בן ציון, בן 51, מנהל עתה את המרפאה לבריאות מינית ב"סורוקה" ומשמש כפסיכיאטר הראשי במחוז דרום של "שירותי בריאות כללית". כמו כן, הוא יו"ר ועדת ההתמחות של האגודה הישראלית לטיפול מיני. בעבר כיהן כסגן מנהל "סורוקה", ולפני חמש שנים התמנה לפסיכיאטר הראשי של "לאומית".

בשיחה עם "דוקטורס אונלי" סיפר כי ההיסטוריה המקצועית שלו החלה בכלל במסלול אחר: הוא החל בהתמחות באורולוגיה, אבל פרש באמצע ופנה לעסוק בפסיכיאטריה. הוא השתלם ברפואת מין בהולנד והוא בעל הסכמה לרפואת מין מטעם האיגוד האירופי FECSM.

איך הגעת להשתמש בהומור ולמופעי הבידור והסטנד-אפ שעוסקים למעשה בקשר שבין הומור לרופא ולמטופל?

ד"ר בן ציון: "הכל החל בעקבות הרצאות שהענקתי לסטודנטים לרפואה במסגרת בית הספר לרפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, שם אני משמש כמרצה בכיר. שמתי לב שהצגת נושאים רפואיים הקשורים בתפקוד מיני גורמת מבוכה למאזינים. החלטתי, כמי שאוהב לצחוק ולספר סיפורים, לתבל את נושאי ההרצאה שלי בהומור.

ד"ר צחי בן-ציון (צילום: יח"צ)

ד"ר צחי בן-ציון (צילום: יח"צ)

"אני רואה את השימוש בהומור כמסלול עוקף מחסומים להשגת יעדי הטיפול. הומור הוא מבחינתי כלי פסיכותרפי מובהק כדי להתגבר על חרדות, חרדות-ביצוע ומתחים"

"בתוך זמן קצר מאד שמתי לב שלאולם ההרצאות שלי מגיעים גם סטודנטים שלא היו אמורים להיות שם. ההרצאות הפכו לסוג של מופע. במקביל היו לי, כרופא בקהילה, גם הרצאות שכוונו לקהל הרחב – במסגרת המקובלת מאד של פופולריזציה של הרפואה: הבאת נושאים רפואיים לידיעה ולמודעות של הציבור".

היה איזה "רגע מכונן"?

"כן, כאשר הוויאגרה נכנסה לשוק, וגילינו שהציבור מגלה רצון רב לשמוע על החידוש התרופתי הזה. הגיעו להרצאות רבים שביקשו לשמוע על הפרעות בתפקוד מיני בכלל ובזקפה בפרט וכיצד לטפל בבעיה. כדי שלא לעשות את ההרצאות הרפואיות חד-גוניות ו'משעממות', התחלתי לשלב בהן סיפורים מהקליניקה והומור.

"המטרה הייתה בעיקר להביא את קהל המאזינים להתגבר על מבוכה. אני מטבעי אוהב לספר סיפורים ולהצחיק, ולא אחת מתבדח עם המטופלים, במיוחד כדי להשרות אווירה קלה ונינוחה בעת האינטראקציה שבין רופא למטופל המגיע אליו עם בעיה. צריך לזכור, כי בעיות בתחום התפקוד המיני הן בגדר נושאים 'כבדים' ועתירי מתח.

"צחוק והומור מסייעים לרופא לשחרר את המטופל מאי-נוחות, או חוסר נעימות לדון בבעיות רפואיות. אין הבדל מהותי בין נשים לגברים: שני המינים מתקשים לדבר בפתיחות על בעיות בתפקוד המיני. לכן 'גיוס' ההומור מיועד להשרות אוירה קלילה יותר. וזו הרי משרתת את המטרה גם מההיבט הרפואי: כאשר המטופל נמצא באווירה נינוחה הוא 'נפתח' יותר.

"כאשר יש מתח בפגישה בין רופא למטופל, לאחרון יש קושי להתבטא. לקושי הזה השלכה ברורה גם על הטיפול. אני מגדיר את השימוש בהומור כמסלול עוקף מחסומים להשגת יעדי הטיפול. הומור הוא מבחינתי כלי פסיכותרפי מובהק כדי להתגבר על חרדות, חרדות-ביצוע ומתחים".

יש לך דוגמא לסיוע שההומור מעניק?

"הגיע אלי צעיר שהתלונן על בעיית זקפה בעת מגע מיני. הוא סיפר כי למרות זאת יש לו זקפת בוקר רגילה, וזקפה ספונטנית מצוינת. רק בנוכחות חברותיו חווה אובדן זקפה. כל בדיקותיו היו תקינות. האבחנה הייתה חרדת ביצוע.

"הסברתי לו כיצד מתרחשת חרדת ביצוע, והדגמתי בסיפור על זוג שעושה סקס ומולו קהל צופים במחזה, בין השאר כל החברות הקודמות שלו. הקהל כולו צופה ומגיב ומלווה את מעשיו של הבחור בקריאות כמו במשחק כדורגל. המטופל לא ידע – אבל הוא עבר כך מבחן (להפגת) מתח. הסיפור שהושמע בקלילות וברגש, סייע באבחנה ולאט-לאט גם סייע בהפגת החרדה, כלומר השיג את יעד הטיפול.

"אני עדיין רופא ועבודה רפואית טובה חשובה בעיני. תוכנית בערוץ 2 לא תהיה לעולם גולת הכותרת במקצוע שלי"

"או מקרה אחר: מוכרת בעיה שבה בני זוג 'עושים ברוגז' כדי להעניש האחד את האחר. במופע שלי אני מדגים גם את מה שאני עושה בטיפול, מראה את התרחיש במשחק על הבמה. עשיתי (ועדיין עושה מאז) פרצופים שהדגימו את ה'ברוגז'. הבאתי את הקהל להבנה שבני זוג מתעקשים על שטויות ומתנהגים כמו ילדים קטנים, שרוקעים ברגליים. הקטע הזה סייע לי להדגים ולהבהיר נושא שבמהותו הוא מקצועי ושבו עסקתי".

אבל יש בוודאי 'גבולות' בכל הקשור לשימוש בהומור וצחוק בקשר שבין רופא למטופל?
"בוודאי. באינטראקציה שבין הרופא למטופל שלו , הראשון חייב להקפיד על כך שהפציינט יהיה שקט, רגוע ולהבין היטב שהרופא איננו צוחק עליו – כלומר לועג לו – אלא צוחק ומתבדח עמו. כאשר יש חיוך הדדי – יש כמובן יותר הבנה באותו קשר שבין רופא למטופל.

"הומור טוב, לא פוגעני, לא לעגני, כזה שהשימוש בו נעשה בשום-שכל, הוא ללא ספק גורם מסייע ועוזר. צריך להיות מאוד מפוכח בעת השימוש בהומור באינטראקציה הרגישה של רופא-חולה".

ד"ר צחי בן-ציון ויאיר ניצני (צילום: יח"צ)

ד"ר צחי בן-ציון ויאיר ניצני (צילום: יח"צ)

האם ההמלצה להשתמש בהומור טוב וקליל תקף לכל מקצועות הרפואה, או רק בתחום הפסיכיאטריה?
"יש עבודות מחקר שהראו, כי מטופליהם של רופאי המשפחה, למשל, לא רוצים שהרופא יצחק או יצחיק. הם חושבים שבמצב כזה הרופא בעצם צוחק עליהם. לפיכך אני חוזר ומדגיש: בשימוש בצחוק ובהומור חייב המטופל להרגיש ולהבין שהרופא איננו צוחק עליו, שאיננו נגדו.

"בעניין הזה למדתי רבות במיוחד בעת הרצאות לקהל הרחב, מידידי הטוב פרופסור אריה רוט ז"ל, שהיה מנהל טיפול נמרץ לב ב'איכילוב' ולצערי נלקח מאתנו לאחרונה. הופענו יחד בהרצאות שעסקו בקשר שבין זקפה למחלות לב. והוא השתמש בהרבה הומור טוב על נושא שיש בו לא מעט 'עול' כבד. והוא עשה זאת עם הרבה רגש.

"השימוש בהומור בהרצאות פופולריות של רופאים, עוזר לשבור את הקרח בין המרצה המלומד, בעל הדימוי של חמור-סבר, לבין קהל המאזינים. הומור הוא לכן גם דרך 'לקנות' את לב הקהל הזה. שימוש בהומור בטיפול הוא רק אמצעי, לא מטרה".

האם רופאים יכולים ללמוד איך ומתי להשתמש בהומור, או שזה כושר או כשרון טבעי?

"אני מטבעי איש של צחוק והומור טוב. במופע שלי אני שונה מסטנדאפיסט, משום שהמופע הוא בעצם צורה של הרצאה, שבה מוצג נושא מקצועי במהותו אבל בדרך פופולרית, כאשר יש מטרה בהרצאה הזאת. לכן, יש הבדל ביני לבין סטנדאפיסט: אצלי ההומור והצחוק הינם אמצעי ואצל סטנדאפיסט הם המטרה.

"בעיני הומור איננו 'סייד-קיק' אלא חלק מהמקצוע. אני מניח שניתן ללמד רופאים שימוש נכון בהומור. אבל את הכישרון לספר סיפור טוב ומרתק כנראה צריך להביא מהבית. אני זוכר היטב את מורי ורבי פרופסור בנימין מעוז ז"ל, המנהל הקודם של המחלקה הפסיכיאטרית ב'סורוקה'. הזמנתי אותו פעם להופעה שלי. בסיומה שאלתי אותו: נהנית? והוא ענה לי: 'פעלת כמו שחקן שחמט במשחק סימולטני. עשית פסיכותרפיה ל-500 איש'. בעיני זו מחמאה מצוינת".

"מורי ורבי פרופסור בנימין מעוז ז"ל, אמר לי: 'פעלת כמו שחקן שחמט במשחק סימולטני. עשית פסיכותרפיה ל-500 איש'"

לא נתקלת בעמיתים שאמרו שהם מעוניינים ללמוד כיצד עושים זאת?
"היו בהחלט כאלו, אבל אני לא יודע אם זה אפשרי. ייתכן שניתן לעשות זאת כמו כל התמקצעות אחרת. אבל השאלה היא תמיד: מה יוצא מאותו לימוד? אני לא חושב שכל הרופאים יכולים ללמוד את 'התורה' הזאת. צריך להיות בעל כושר להתלוצץ בעדינות. הגישה הזאת כנראה לא מתאימה לכל מטפל וגם לכל מטופל.

"על הרופא שמבקש להשתמש בהומור להיות מספיק רגיש וקשוב כדי לדעת למי זה יהיה טוב ולמי לא. הומור צריך להיות מתאים לאישיות של המטופל. ממש כמו שרופא משפחה או רופא פנימאי צריך להתאים את התרופה הנכונה למטופל שלו. עם זאת, היה טוב מאוד אם רופאים ילמדו אינטראקציה נכונה עם המטופלים שלהם, יפתחו גישה אסרטיבית, אבל כל זאת לצד יכולת של הקשבה. הומור הוא כלי קישור בין אנשים וחובה לזכור זאת".

האם לא היה מקרה שהומור וצחוק הפריעו למטופלים שלך?
"לפני כמה שנים, כאשר התחלתי להופיע לפני קהל רחב במופע הראשון שלי, היתה בקהל באחד הערבים. גברת אחת, שחשבה שאין זה יאה לרופא מכובד לקיים מופעים כאלו, על נושאים מהסוג שבהם אני עוסק ובדרך שאני מציג אותם. היא הגישה תלונה נגדי ללשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית.

"לא ראוי שרופא יעשה צחוק מהמטופלים שלו, מהבעיות שלהם, היא כתבה. מי שהיה אז יו"ר הלשכה לאתיקה, פרופסור אבינעם רכס, הטריח עצמו עם עוד חברים מהלשכה, לאחת ההופעות. במכתב התשובה שנשלח למתלוננת צוין שלא רק שאני עושה את המעשה הראוי של שימוש בהומור טוב ובצחוק על נושאים רפואיים, אלא שאפילו מגיע לי שבח על כך, שאני עושה נפשות על מנת שאנשים שיש להם בעיות ילכו לקבל טיפול הולם וכי ההומור שלי לא מוזיל אלא דווקא מאוד מכבד את מקצוע הרפואה".

מה עדיף בעיניך: להיות על השער של ה-NEJM או לקבל תכנית אירוח בערוץ 2 בטלוויזיה?
"אני אמנם מרבה להשתמש בהומור וצחוק, אבל אני עדיין רופא ועבודה רפואית טובה חשובה בעיני. תוכנית בערוץ 2 לא תהיה לעולם גולת הכותרת במקצוע שלי".

האם אתה מכין לקראת כל מופע את הבדיחות והפאנצ'ים או שאתה מאלתר?
"התבנית מוכנה וכתובה מראש, אבל בכל מופע אני מאלתר ומכניס דברים חדשים. אני מאוד אוהב להפתיע את יאיר ניצני. כשהוא צוחק, גם הקהל שלנו מתגלגל מצחוק".

מה הסיפור שאתה מספר במופע שהכי מדהים את הקהל?
"אני מספר על תותבים לאיבר המין. המון אנשים לא יודעים שאצל חלק משחקני הפורנו מותקן תותב סיליקון באיבר המין וזה מה שמאפשר את ביצועיהם האקרובטיים. אנשים רבים נרגעים מזה מאוד".