העדפת החולה בבחירת טיפול להפרעה בזקפה מהווה גורם משמעותי בהיענות המטופל ובשביעות רצונו מהטיפול. מחקר חדש בחן את היעילות של השיטה העיקרית הקיימת היום להערכת העדפת משתמשים (Conjoint Analysis) לצורך ניתוח טיפול מועדף בהפרעה בזקפה.

בנוסף, נבדקה ההשפעה של גיל, תדירות קיום יחסי מין, מחלות נוספות, חומרת ההפרעה בזיקפה וקיומו של סינדרום חוסר בטסטוסטרון (TDS) על בחירת טיפול.

המחקר בוצע בתבנית של מחקר תצפיתי, רב-מרכזי, בהשתתפות 626 גברים בגילאי 18 ומעלה, שנטלו לפחות שני מעכבי PDE5, כאשר אחד מהם הוא ODT Vardenafil (לויטרה מסיסה) ב-8 המפגשים המיניים האחרונים.

במחקר נבדקו שבעה מאפיינים נבחרים של הפרעות בזיקפה. סדרות שונות של מאפיינים אלו הוכנו על ידי שילוב המאפיינים - שתי סדרות עם ארבעה מאפיינים וסדרה אחת עם שבעה מאפיינים. הסדרות הקצרות נבדקו במסגרת רפואה ראשונית בקהילה והסדרה הארוכה במרפאות אורולוגיה או אנדרולוגיה. ניתוח הנתונים בוצע על ידי מודל רגרסיה לוגריתמית.

תוצאות הניסוי הראו, שהמאפיין החשוב ביותר למטופלים הינו צורת מתן התרופה (Administration form). טבליה מסיסה נמצא כמאפיין החשוב ביותר למטופלים. מאפיין נוסף הנמצא כחשוב למטופלים הינו חוזק הזקפה (Erection firmness), אך כאשר הוא הושווה למאפיינים אחרים חשיבותו ירדה.

מסקנת החוקרים היא, כי Conjoint Analysis הינה שיטה תקפה להערכת העדפת מטופלים בהפרעה בזקפה. החוקרים ממליצים להשתמש בסדרה קצרה של מאפיינים נבחרים. קלות ונוחות השימוש משפיעים רבות על בחירת המטופלים, בעוד שסימפטומים של TDS הינם בעלי השפעה קלה.

מקור:
Gutierrez-Hernandez, P.R. and Rebollo, P. (2014) Actas Urol. Esp. 38, 319.