למרות קצב עבודה מהיר, לרופא במחלקה לרפואה דחופה (מלר"ד) ישנה מחויבות לענות על הצרכים הפליאטיביים של מטופלים הזקוקים לכך. למרות מודלים והתערבויות שהוצעו בעבר גישה זו עודנה קשה ליישום.
עוד בעניין דומה
מטרת מחקר זה הייתה לעורר מודעות לאתגרים אלו על ידי בחינת הניסיון בטיפול פליאטיבי במסגרת המחלקה לרפואה דחופה. החוקרים ביצעו סקירת ספרות איכותנית וסינתזה תמטית. נושאי החיפוש היו קשורים לאוכלוסייה (מטופלים פליאטיביים, לבני משפחה, קלינאים), לחשיפה (מלר"ד) ולתוצאים (ניסיון). החיפוש היה בינלאומי אך הוגבל למאמרים שפורסמו באנגלית עם "פילטר" איכותני. הכותרות, התקצירים והמאמרים המלאים נבדקו באופן עצמאי על ידי שני חוקרים אל מול קריטריוני הכללה שהוגדרו מראש על ידי חוקר שלישי. בוצעה בחינה של איכות המחקרים אך הם לא הוצאו מהסקירה על בסיס זה.
החוקרים כללו בסקירה 19 פרסומים של 16 מחקרים מאוסטרליה (חמישה פרסומים), הממלכה המאוחדת (חמישה פרסומים) וארצות הברית (תשעה פרסומים) אשר ייצגו 482 אנשי צוות קליניים במלר"ד (רופאים, סיעוד, פרמדיקים, עובדים סוציאליים וטכנאיים), 61 מטופלים ו-36 מטפלים. החוקרים זיהו תשעה תמות תיאוריות שייצרו שלוש תמות אנליטיות: "סביבה ומטרה", מערכות טיפול ועבודה רב-תחומית" ו-"חינוך ותרגול".
החוקרים מסכמים כי במחקרים שנכללו בסקירה, מתן רפואה פליאטיבית במסגרת המלר"ד הינו נחוץ ביותר. כישלון לזהות זאת, לרכוש את הכישורים המתאימים או לשנות מערכות על מנת לאפשר מתן טוב יותר של רפואה פליאטיבית מוביל להמשכיות של יישום גרוע של רפואה פליאטיבית בסביבה זו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
