קרחת איזורית נמצאה כקשורה לדיכאון קליני לפני זמן רב. יחד עם זאת, מרבית הראיות שנאספו עד כה הגיעו מתוך מחקרי חתך או מחקרים מבוקרי הקצאה.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר הדו-כיווני בין קרחת איזורית לדיכאון קליני בקרב החולים ואחיהם הבריאים.
משתתפי המחקר גויסו מתוך ה-National Health Insurance Research Database בטאיוואן. החוקרים כללו במחקר 2,123 חולי קרחת איזורית, 2,298 אחים בריאים ו-9,192 משתתפים בקבוצת בקרה, והעריכו את הסיכון לדיכאון קליני אצלם. כמו כן, נכללו במחקר 16,543 משתתפים עם דיכאון קליני, 17,352 אחים ללא דיכאון קליני ו-69,408 משתתפי קבוצת ביקורת, והוערך אצלם הסיכון לקרחת איזורית.
תוצאות המחקר הראו כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, חולי קרחת איזורית ואחיהם הבריאים נמצאו בסיכון מותאם של 8.22 (רווח בר-סמך 95%, 6.41-10.54) ו-2.55 (רווח בר-סמך 95%, 1.91-3.40), בהתאמה, לדיכאון קליני. מטופלים עם דיכאון קליני ואחיהם אשר לא סבלו מדיכאון קליני נמצאו בסיכון מותאם של 1.66 (רווח בר-סמך 95%, 1.24-2.22) ו-1.64 (רווח בר-סמך 95% 1.27-2.12), בהתאמה, לקרחת איזורית.
החוקרים סיכמו כי המחקר הדגים קשר דו-כיווני בין קרחת איזורית לדיכאון קליני בקרב חולים ואחיהם הבריאים, מה שמצביע על מנגנון משפחתי משותף המקשר בין שתי המחלות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
